הסיפור של אופיר

רציתי לדבר על התקווה- תקווה שיש דרך אחרת, שאפשר לחיות ולהנות מהחיים ללא שימוש בסמים, תקווה שאפשר לראות אור, לראות אור גם מתוך מקום נמוך וחשוך, שבו אנו המכורים חושבים או יותר נכון בטוחים שאין אור בקצה המנהרה ולעולם לא נצא מהתחתית בה אנו נמצאים (צריך רק לזכור- שמתחת לכל תחתית מסתתרת תחתית רעה עוד יותר)

 

בשבילי בעבר, תקווה היתה ‘מילה’ ששמעתי ושמרתי באיזו פינה בראש שנמחקה לי.

 

הראש החולה לא האמין שאפשר להחלים ועוד יותר לא האמין שישנה דרך אחרת.. ההכחשה שלי היתה גדולה והתעצמה עם השקרים וההסתרות הבלתי פוסקות. הראש שלי תמיד הסתכל החוצה! האשמתי את כולם במצב שלי, לא התבוננתי פנימה, איפה אני לוקח אחריות בכל המצב שלי?! אנשים ניסו לעזור לי- הדפתי אותם! הייתי מכונס בתוך עצמי, שקעתי ברחמים עצמיים, האשמתי את המשפחה, שהציפיות הגבוהות הן שהביאו למצבי. עד שהשקר התפוצץ לי בפרצוף ופתאום הבנתי שלא מצפים ממני יותר לשום כלום- כי נהייתי כלום! יש אנשים שיקראו לרגע הזה ‘הארה’

 

במצב הנתון הזה ומתוך הקושי הכי עמוק שלי והבדידות הכי עמוקה, הפעלתי את חוסר האונים שלי.. רציתי פתאום להשתנות- לעשות שינוי בחיים שלי. הרמתי ידיים! בקשתי עזרה (יותר נכון זעקתי לעזרה) ונכנסתי לטיפול. בקשת עזרה היא הכלי הראשון שמכור בתחילת דרך צריך לעשות. להבין ולהגיד שהוא לא יכול לבד! מבטיח לכם שיעזרו לכם.

 

מכאן מתחילה הדרך והיא לא קלה ולא פשוטה, אני לא אשלה אתכם, מפני שטיפול בהתמכרויות זה לא כמו להכניס אוטו למוסך ולהגיד לבעל הבית שיתקן לכם אות, אם אפשר שיעשה זאת בזריזות.. תוך איזה יום יומיים, ועל הדרך גם שיוריד איזה כמה שקלים מהמחיר, כי דודה שולה שלחה אתכם. לא! ממש לא!

 

אמנם צוות של אנשים עם ניסיון ומכורים בפרט יכול מאוד לעזור, ולצעוד אתכם יד ביד בדרך, לכוון אתכם ולהאיר לכם את הדרך.. אבל צריך להבין שכמו שאמרתי, הטיפול איננו מוסך, אם הגעתם זה כבר לא מובן מאליו, אבל לאט לאט מבינים שזה לא פיקניק, צריכים לעבוד קשה מאוד, לא לוותר ולא להכנע לראש. להיות עם הרבה נכונות, עם פתיחות וים של כנות, ובעקר סבלנות.. כי לא הכל קורה כאן ועכשיו כמו שהראש שלנו רוצה. גם ניתוק מהצוויליזציה זאת אחלה תרופה, כי הרי בחוץ הכל אותו הדבר ושום דבר לא ישתנה עד שתצאו.. ההפך, כלום לא צריך לבעור לכם. כמו שאלכס היה אומר לי ‘שים את התחת שלך כמה חודשים ותשכח מהבחוץ’.

 

בדרך מבינים שאין כמו עזרה של מכור למכור. את התקווה שלי לצאת מהמצב הקשה והכואב נתנו לי אלכם ולוריס! שעושים מצווה! ומתוך ניסיון החיים שלהם נותנים לך להאמין שיש דרך אחרת. עם התקווה הזאת התחלתי את הדרך ולאט לאט התקווה הפכה לאמונה והאמונה הפכה להרגשה מוחשית.

 

לא הכל פשוט גם היום והראש החולה מבצבץ מידי פעם בפעם. בשביל זה יש את חדרי האן איי, שמזכירים לנו מי אנחנו ומאיפה באנו.. ובעקר מכילים אותנו ואת הראש שלנו. בגדול אני אסיר תודה היום שאני חיי חיים עם משמעות, שאני מצליח להרגיש היום, ונהנה מהחיים נטולי הסמים והאלכוהול. אני מתאהב בעצמי מיום ליום ואוהב את עצמי צלול ומפוכח 24 7. תנסו גם מה איכפת לכם..

 

 

תדעו שהכל אפשרי ואתם יכולים לעזור לעצמכם. הכי חשוב – אוהבים אתכם!”