"בבוקר יום ראשון, לפני כשלוש שנים, חודש ו16 ימים נכנסתי למרכז “אחווה”. אני זוכר טוב מאוד את אותם ימים לפני הכניסה. אני זוכר שהרגשתי בודד בעולם, שאף אחד לא מבין אותי, חסר תקווה לחלוטין. הרגשתי שאיבדתי את עצמי, הפער בין המוסר, העקרונות והערכים שלי לבין המעשים שלי הלך וגדל. הפכתי לאדם שאיני מכיר ואיני רוצה להיות. ניסיתי הרבה פעמים להשתנות, לעצור את בעיית הסמים שלי, לנסות “לשלוט” בעצמי אך כל ניסיונותיי כשלו. החלטתי לבקש עזרה…"
לסיפור המלא של הסיפור של נדב >>"רציתי לדבר על התקווה- תקווה שיש דרך אחרת, שאפשר לחיות ולהנות מהחיים ללא שימוש בסמים, תקווה שאפשר לראות אור, לראות אור גם מתוך מקום נמוך וחשוך, שבו אנו המכורים חושבים או יותר נכון בטוחים שאין אור בקצה המנהרה ולעולם לא נצא מהתחתית בה אנו נמצאים (צריך רק לזכור- שמתחת לכל תחתית מסתתרת תחתית רעה עוד יותר) בשבילי בעבר, תקווה היתה ‘מילה’ ששמעתי ושמרתי באיזו פינה בראש שנמחקה לי. הראש החולה לא האמין שאפשר…"
לסיפור המלא של הסיפור של אופיר >>"אולי קצת מוקדם מידי מצידי להעביר מסר, כמי שעדיין מטופל, אבל הייתי כן רוצה לספר מעט על מהו המרכז בשבילי ועל התהליך שאני עובר. כשהגעתי לשיחה איתך, אלכס, ידעתי שיש לי איזושהי בעיית סמים ואלכוהול, ולא היה לי מושג לקראת מה אני הולך (שלא נדבר על ה”פוביה” שהיתה לי מכל מה שקשור לNA). למזלי הרב הסכמת לללכת לקראתי בנושא הטיפול (אז לא הבנתי כמה זה לא מובן מאליו – היום אני אסיר תודה על…"
לסיפור המלא של הסיפור של ליאור >>"הגעתי עייפה… כל כך עייפה. עייפה אך משועבדת לאותם דברים בדיוק שעייפו אותי כל כך- להתמכרות. עייפה מהשימוש, עייפה מההשפלות, עייפה מהכאב התהומי, מהריקנות המכלה, מהצער והחרטה על הפגיעות שלי בסביבה, עייפה מטיפולים שלא צולחים, מהאבדון והחיפוש המצמרר של משפחתי אחר חיים ופתרון. כאבתי. כאבתי ולא ידעתי איך להפסיק- לא יכולתי להפסיק.. כמו משהו שהתחיל בצורה אחת והפך לבדיחה לא מצחיקה של ליצן אכזר. לאחר עוד אבחון אצל אדם יקר מתוך המערך שלכם…"
לסיפור המלא של הסיפור של מיכל >>